<h1>תניא רבתי סימן ע"ב</h1>
<h2>דף פה:</h2>
עשרים וארבעה דברים מעכבין את התשובה. ארבעה מהן עון גדול. והעושה אחד מהן אין הקב"ה מספיק בידו לעשות תשובה לפי גודל חטאו. ואלו הן. המחטיא את הרבים. ובכלל עון זה המעכב אחרים מלעשות. והמטה את חברו מדרך טובה לדרך רעה. כגון מסית ומדיח. והרואה בנו יוצא לתרבות רעה ואינו מוחה בידו. הואיל ובנו ברשותו אילו מיחה בו היה פורש, ונמצא כמחטיאו. ובכלל עון זה כל שאפשר בידו למחות באחרים בין יחיד בין רבים ולא מיחה, אלא יניחם בכשלונם. והאומר אחטא ואשוב. ובכלל עון זה האומר אחטא ויום הכפורים מכפר. ומהן חמשה דברים הנועלין דרכי התשובה. ואלו הן. הפורש מן הצבור. לפי שבזמן שיעשו תשובה לא יהיה עמהן. ואינו זוכה עמהן בזכיות שעושין. והחולק על דברי חכמים. לפי שמחלוקתו גורם לו להיות פורש מהן. ואינו יודע דרכי התשובה. והמלעיג על המצות. שכיון שנתבזו בעיניו אינו רודף אחריהן ולא עושן, ואם לא יעשה במה יזכה. והמבזה את רבותיו. שדבר זה גורם לו לטורדו ולדוחפו כגחזי. ובזמן שנטרד לא ימצא מלמד ומורה לו דרך האמת. והשונא את התוכחות, שהרי לא הניח דרך לתשובה. שבזמן שמודיעין לו לאדם חטאיו ומכלימין אותו חוזר בתשובה. כמו שכתוב בתורה. (דברים ט') זכור אל תשכח. (שם) ממרים הייתם. (שם כ"ט) ולא נתן ה' לכם לב לדעת. (שם ל"ב) עם נבל ולא חכם. וכן ישעיה הוכיח את ישראל ואמר (ישעיה א') הוי גוי חוטא. ידע שור קונהו. (שם מ"ח) מדעתי כי קשה אתה. וכן צוהו האל להוכיח לחטאים. שנאמר (שם נ"ח) קרא בגרון אל תחשוך. וכן כל הנביאים הוכיחו את ישראל עד שחזרו בתשובה. לפיכך צריך להעמיד בכל קהל וקהל מישראל. חכם גדול וזקן וירא שמים מנעוריו. ואוהב להם. שיהא מוכיח לרבים ומחזירן בתשובה. וזה ששונא את התוכחות אינו בא למוכיח ולא שומע דבריו. לפיכך יעמוד בחטאותיו שהן בעיניו טובים.
ומהן חמשה דברים העושה אותן אי אפשר לו שישוב בתשובה גמורה. לפי שהן עונות שבין אדם לחברו [ואינו יודע את חברו] שחטא לו כדי שיחזיר לו. או ישאל ממנו למחול לו. ואלו הן. המקלל את הרבים. ולא קלל אדם ידוע כדי שישאל ממנו כפרה. והחולק עם גנב לפי שאינו יודע גניבה של מי היא, אלא הגנב גונב דברים ומביא לו והוא לוקח. ועוד שהוא מחזיק יד לגנב ומחטיאו. והמוצא אבידה ואינו מכריז עליה עד שיחזירנה לבעליה. לאחר זמן כשיעשה תשובה אינו יודע למי יחזיר. והאוכל שור עניים ואלמנות ויתומים. אלו בני אדם אמללים הם ואינם ידועים וגולין מעיר לעיר ואין להם מכיר כדי שידע שור זה של מי הוא ויחזירנו לו. והמקבל שוחד להטות דין. אינו יודע עד היכן הגיע הטיה זו. וכמה היא כחה כדי שיחזיר. שהדבר יש לו רגלים. ועוד שהוא מחזיק יד זה ומחטיאו. ומהן חמשה דברים העושה אותן אין חזקתו לשוב מהן. לפי שהן קלין בעיני רוב בני אדם ונמצא חוטא והוא מדמה שלא חטא. ואלו הן. האוכל מסעודה שאינה מספקת לבעליה. שזה אבק גזל הוא. והוא מדמה שלא חטא. ויאמר כלום אכלתי אלא ברשותו. והמשתמש בעבוטו של עני. שאינו אלא קרדום ומחרישה. ויאמר בלבו אינם חסרין והרי לא גזלתי אותו. והמסתכל בעריות מעלה על דעתו שאין בכך כלום. שהוא אומר וכי בעלתי או קרבתי. והוא אינו יודע שראית העינים עון גדול. שהיא גורמת לגופן של עריות. שנאמר (במדבר ט"ו) ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם. והמתכבד בקלון חברו אומר בלבו שאינו חטא. לפי שאין חברו עומד שם ולא הגיע לו בושת ולא ביישו. אבל ערך מעשיו הטובים וחכמתו למול מעשה חברו או חכמתו. כדי שיראה מכללן שהוא מכובד וחברו בזוי. והחושד בכשרים. אומר בלבו שאינו חטא. לפי שהוא אומר מה עשיתי לו. וכי יש שם אלא חשד שמא עשה או לא עשה. והוא אינו יודע שזה עון שמשים אדם כשר בדעתו כבעל עבירות.
ומהן חמשה דברים העושה אותם ימשך אחריהן תמיד וקשים הם לפרוש מהן. ולפיכך צריך אדם להזהר מהם שמא ידבק בהן. והם כולם דעות רעות עד מאד. ואלו הן. רכילות. ולשון הרע. ובעל חמה. ובעל מחשבה רעה. והמתחבר לרשע מפני שהוא למד ממעשיו. והן נרשמים בלבו. הוא שאמר שלמה ע"ה (משלי י"ג) ורועה כסילים ירוע. כל אלו הדברים וכיוצא בהן אע"פ שמעכבין את התשובה אין מונעין אותה. אלא אם יעשה אדם תשובה מהן. הרי זה בעל תשובה. ויש לו חלק לעולם הבא. עד כאן מחיבור הרמב"ם ז"ל בספר המדע בהלכות תשובה.
<h2>דף פו.</h2>
גדולה תשובה שמקרבת את האדם לשכינה. שנאמר (הושע י"ד) שובה ישראל עד ה' אלהיך. ונאמר (עמוס ד') ולא שבתם עדי נאם ה'. ונאמר (ירמיה ד') אם תשוב ישראל נאם ה' אלי תשוב. כלומר אם תחזור בתשובה בי תדבק. התשובה מקרבת את הרחוקים. אמש היה שנאוי לפני המקום. משוקץ ומרוחק ומתועב. והיום הוא אהוב ונחמד קרוב וידיד.
כמה מעולה מעלת התשובה. אמש היה זה מובדל מה' אלהי ישראל. שנאמר (ישעיה נ"ט) עונותיכם היו מבדילים ביניכם לבין אלהיכם. צועק ואינו נענה. שנאמר (שם א') גם כי תרבו תפלה אינני שומע. ועושה מצות וטורפין אותן בפניו. שנאמר (שם) מי בקש זאת מידכם רמוס חצרי. והיום הוא מודבק בשכינה. שנאמר (דברים ד') ואתם הדבקים בה' אלהיכם חיים כלכם היום. צועק ונענה מיד. שנאמר (ישעיה ס"ה) והיה טרם יקראו ואני אענה. ועושה מצות ומקבלים אותן בנחת ובשמחה. שנאמר (קהלת ט')
כי כבר רצה האלהים את מעשיך. ולא עוד אלא שמתאוין להם. שנאמר (מלאכי ג') וערבה לה' מנחת יהודה וגו'.
<h2>דף פו:</h2>
כתב הרמב"ם ז"ל. [פ"ג מהל' תשובה ה"ד] אע"פ שתקיעת ראש השנה גזרת הכתוב. רמז יש בו. כלומר עורו ישנים משנתכם ונרדמים הקיצו מתרדמתכם וחפשו במעשיכם וחזרו בתשובה וזכרו בוראכם. אלו השוכחים את האמת בהבלי הזמן. ושוגים כל שנותם בהבל וריק אשר לא יועיל ולא יציל. הביטו לנפשותיכם והטיבו דרכיכם ומעלליכם. ויעוז כל אחד ואחד מכם דרכו הרעה ומחשבתו אשר לא טובה. לפיכך צריך כל אדם שיראה את עצמו כל השנה כולה כאילו חציו זכאי וחציו חייב. וכן כל העולם כולו חציו זכאי וחציו חייב. חטא חטא אחד הרי הכריע את עצמו ואת כל העולם כולו לכף חובה. וגרם לו ולהן השחתה. עשה מצוה אחת. הרי הכריע את עצמו ואת כל העולם כולו לכף זכות. וגרם לו ולהם תשועה והצלה. שנאמר (משלי י') וצדיק יסוד עולם. זה שצדק עצמו הכריע את כל העולם והצילו. ומפני ענין זה נהגו כל בית ישראל להרבות בתשובה ובצדקה ובמעשים טובים. ולעסוק במצות מראש השנה ועד יום הכפורים יותר מכל ימות השנה. ונהגו כולם לקום בלילה בעשרת ימים אלו ולהתפלל בבתי כנסיות בדברי תחנונים וכבושין עד שיאור היום. עד כאן דברי רבינו הרמב"ם ז"ל. ואפילו אם היה צדיק גמור ומרד באחרונה. דהיינו שנתחרט על הזכיות ועל המצות שעשה. ואמר ומה תועלתי בזכיות ובמצות שעשיתי ולואי שלא עשיתי. אבד כל הראשונות, ואין מזכירין כלל מזכיותיו. שנאמר (יחזקאל ל"ג) צדקת הצדיק לא תצילנו ביום רשעו. ואפילו אם היה רשע גמור כל ימיו. ועשה תשובה באחרונה, אין מזכירין לו כלום מרשעו. שנאמר (שם) ורשעת הרשע לא יכשל בה ביום שובו מרשעו.
כתב הרמב"ם ז"ל. [פ"ג מהל' תשובה ה"ב] ושיקול זה אינו לפי מנין הזכיות והעונות. אלא לפי גודלן. יש זכות שהוא כנגד כמה עונות. שנאמר (מ"א י"ד) יען נמצא בו דבר טוב. ויש עון שהוא כנגד כמה זכיות. שנאמר (קהלת ט') וחוטא אחד יאבד טובה הרבה. ואין שוקלין אלא בדעתו של אל דעות. והוא היודע היאך עורכין הזכיות כנגד העונות. בשעה ששוקלין עונותיו של אדם עם זכיותיו אין מחשבין עליו עון שחטא בו תחלה. ולא שני. אלא משלישי ואילך. אם נמצאו עונותיו משלישי ואילך מרובין על זכיותיו. אותם שני עונות מצטרפין ודנין אותו על הכל. ואם נמצאו זכיותיו כנגד עונותיו אשר מעון שלישי ואילך. מעבירין כל עונותיו ראשון ראשון. לפי שהשלישי נחשב ראשון שכבר נמחלו השנים. וכן רביעי הרי הוא ראשון. שכבר נמחל השלישי. וכן עד סופן. בד"א ביחיד. שנאמר (איוב ל"ג) הן כל אלה יפעל אל פעמים שלש עם גבר. אבל צבור תולין להם עון ראשון שני ושלישי שנאמר (עמוס ב') על שלשה פשעי ישראל ועל ארבעה לא אשיבנו. וכשמחשבין להן. על דרך זה מחשבין להן מרביעי ואילך. הבינונים אם היה בכלל מחצה עונות שלהן. שלא הניח תפלין מעולם. דנין אותו כפי חטאיו. ויש לו חלק לעולם הבא. שנאמר (ישעיה ס') ועמך כולם צדיקים לעולם יירשו ארץ. אע"פ שחטאו אם עשו תשובה יש להם חלק לעולם הבא. ארץ זו משל היא. כלומר ארץ החיים. והיא העולם הבא. (וכן כתב הרמב"ם ז"ל). וכן הרשעים שעונותיהם מרובין דנין אותם כפי חטאיהם. ויש להם חלק לעולם הבא.
<h2>דף פז.</h2>
מחטיאי הרבים. אחד שהחטיא בדבר גדול. כגון ירבעם. וצדוק ובייתוס. ואחד שהחטיא בדבר קל. אפילו לבטל מצות עשה אחת. ואחד האונס אחרים עד שיחטאו, כמנשה שהיה הורג את ישראל עד שיעבדו ע"ז. או שהטעה את אחרים והדיחם. הפורש מדרכי צבור אע"פ שלא עבר עבירות אלא נבדל מעדת ישראל ואינו עושה מצות בכללן. ולא נכנס בצרתן. ולא מתענה בתעניתן. אלא הולך בדרכו. כאחד שנוהג בדרכי הארץ, וכאילו אינו מהן. אין לו חלק לעולם הבא. העושה עבירות ביד רמה כיהויקים, בין שעשה קלות בין שעשה חמורות, אין לו חלק לעולם הבא. וזהו הנקרא מגלה פנים בתורה. מפני שהעיז מצחו וגילה פניו ולא בוש מדברי התורה. שנים הם המוסרים. המוסר חברו לאנס לאוסרו ולהכותו, והמוסר ממון חברו ביד אנס, שניהן אין להן חלק לעולם הבא. ומטילי אימה על הצבור שלא לשם שמים. זה הרודה צבור בחזקה. והן יראים ופוחדים ממנו הרבה. וכונתו לכבוד עצמו וכל חפציו שלא לשם שמים. כל אחד ואחד מכ"ד שמנינו. אע"פ שהן ישראל אין להם חלק לעולם הבא. ויש עבירות קלות מאלו ואעפ"כ אמרו חכמים מי שהרגיל בהן אין להם חלק לעולם הבא. ואלו הם. המכנה שם לחברו. והקורא לחברו בכינויו. והמלבין פני חברו ברבים. והמתכבד בקלון חברו. והמבזה תלמידי חכמים. והמבזה רבותיו. והמבזה את המועדות. והמחלל את הקדשים. בד"א שכל אחד מאלו אין להם חלק לעולם הבא. כשמת בלא תשובה. אבל אם שב מרשעו ומת והוא בעל תשובה, הרי זה מבני העולם הבא. שאין לך דבר שעומד בפני התשובה. אפילו כפר בעיקר כל ימיו ובאחרונה שב. יש לו חלק לעולם הבא. שנאמר (ישעיה נ"ז) שלום שלום לרחוק ולקרוב אמר ה' ורפאתיו. כל הרשעים והפושעים וכיוצא בהן שחזרו בתשובה. בין בגלוי בין במטמוניות. מקבלין אותן בתשובה שנאמר (ירמיה ג') שובו בנים שובבים. אע"פ שעדין שובב הוא. שהרי בסתר שב ולא בגלוי. מקבלין אותו בתשובה.
